מעמד הילד בגירושין

מעמד הילד בגירושין

עולם המשפט עבר לא מעט שינויים הנוגעים לטובת הקטין בתהליך פירוקו של התא המשפחתי. שינויים אלו נובעים מהרצון לשמר את זכויות הילד בתהליך בו אינטרסים אישיים יכולים להעיב על שיקול הדעת ולהפוך את הקטין לקרבן הנסיבות.

מי דואג לילד?

קביעת משמורתו של הילד המשותף מהווה נושא רגיש במיוחד תחת הקטגוריה של דיני משפחה. מורכבות הנושא הסובב סביב הגדרת היחסים המשפטיים והמעשיים בין הורה לילדיו, הולידה את האבחנה בין המשמורת המשפטית לבין המשמורת הפיזית.

משמורת משפטית (אפוטרופסות), מתייחסת לזכויות וחובות ההורה כלפי מילוי צרכי הקטין. על פי חוק הוריו הביולוגיים של הקטין מהווים אפוטרופוסים טבעיים של הילד, כך שגם לאחר "פירוק החבילה" הם עדיין מחויבים כלפיו. בצורה זו ההחלטות שתתקבלנה בדבר גידולו וחינוכו כמו גם דאגה לצרכיו ובטחונו יתקבלו בשיתוף.

משמורת פיזית (חזקה) דנה במגורים והסדרי הלינה של הקטין. משמורת זו נחלקת למשמורת יחידנית או משמורת משותפת. עד כינון ועדת שניט, "חזקת הגיל הרך" קבועת כי תינתן חזקה בלעדית לאם על ילדיה שגילם עד 6, והקשר שלהם עם אביהם יתקיים באמצעות הסדרי ראייה. ועדת שניט שינתה את המצב עם הקונספט של משמורת משותפת והגדרה הורית שווה. על פי מתכונת זו לילד שני בתים, של האם והאב, וזמני השהות של הילדים אצל הוריהם מתחלקת בצורה שווה או בהתאם ליכולות וצרכי המשפחה

ייצוג עצמאי בהליכי גירושין

כיום, על סמך הפסיקה האזרחית יכול הילד לממש את זכותו כתובע נפרד ועצמאי בכל הקשור למזונותיו, ללא כל קשר להסכמות שכבר נתקבלו בין הוריו במהלך גירושין. אך נושא חזקתו של הילד טרם "הועבר" לידיו כתובע עצמאי. הסיבה לשוני בהתייחסות החוק אל הילד נובעת מהרצון לתת מענה לילד שנקלע למצב של פרוק התא המשפחתי והחשש כי האינטרסים של הוריו במאבק יגברו על אלו שלו. הקונספט שהתחיל לקבל את ביסוסו כבר במחצית השנייה של המאה ה-20 מראה כי לא רק עקרון טובת הילד נחלץ לעזרתו אלא גם מימוש זכותו לייצוג משפטי, כפועל יוצא של הזכות להליך הוגן.