האם פלישה לשטח קטן של כ-5 מ"ר, בין שכנים, מלפני עשרות שנים, מחייבת פינוי וצו הריסה מידיים, או שמדובר בזוטות, בבחינת דרישה קטנונית?
לאחרונה, הגיע לפתחו של בית המשפט העליון תיק ערעור, הנוגע לפלישה בשטח של כ- 5 מ"ר בין בתים שכנים. בית המשפט העליון קבע, כי אין לפגוע בזכות הקניין של הזולת בשום מקרה, אולם בנסיבות מסוימות וחריגות דרישה להחזרה מיידית של שטח הפלישה תהווה התעמרות בלתי מוצדקת בפולש. לפסק-דין זה חשיבות בהיבט של דיני קניין מקרקעין והסגת גבול, במציאות הישראלית של מקרים קיימים ודומים לגבי פלישות קטנות רבות שנים בין מקרקעין שכנים.
סיפור המקרה בתמצית: שני שכנים חיו זה בצמוד לזה בבתים צמודי קרקע בדרום תל-אביב. יום אחד גילה השכן ששכנו מחזיק בתום-לב, אך שלא כדין, חלק של כ-5 מ"ר מחצרו, כאשר חלקו משמש לחצר (כ-2.9 מ"ר), אך בחלקו בנוי וכלול במטבח של השכן (כ-2.3 מ"ר).
מחד – מדובר על שטח המהווה קנין שאין לגביו עוררין (הוגשו חוות דעת מודד מוסמך) ומאידך – דרישה להשבת הקרקע תגרום לשכן הפולש פגיעה קשה, לאחר שנים כה רבות בהם נהג בשטח 'מנהג בעלים' (הוא קנה כך את הבית מצד שלישי ולא ידע על הפלישה).
בית המשפט עליון קבע, כי מאחר ועסקינן בנסיבות מיוחדות, במאזן הנוחות אין זה ראוי לדרוש מהשכן הפולש להרוס כעת את מטבחו, אלא הגיע לתוצאה לפיה חלק הפלישה במקרקעין שבחצר יוחזר לאלתר, ואילו לגבי שטח המטבח לא יוצא צו פינוי מיידי, אלא חובת הפינוי תחול רק בעתיד בזמן שהנכס יימכר (ובינתיים, תירשם הערת אזהרה מתאימה בטאבו), כאשר על השכן הפולש יהא לשלם לשכנו דמי שכירות ראויים בגין השימוש בשטח הפלישה עליו בנוי המטבח, זאת הן לגבי תקופת השימוש בעבר והן לגבי תקופת העתיד (לפי חוות-דעת שמאי שהוגשו בתיק), עד פינויו בפועל והחזרתו לשכן, כאמור.